שיבולים מושב עובדים בע"מ נ' אפיקים בנגב 2001 בע"מ

פסק דין

1.תביעה כספית שעניינה שלושה שיקים בסכום כולל של 118,000 ש"ח שהוגשו לביצוע נגד הנתבעת בתיק הוצל"פ מס' 22-01363-04-4. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השיקים והתנגדותה התקבלה במסגרת תיק בש"א 893/04.

טענות הצדדים:

2.עילת התביעה הינה כאמור עילה שטרית. השיקים ניתנו לתובעת על פי הסכם מיום 2.10.03, על פיו העמידה התובעת לשימושה החקלאי של הנתבעת שטחים חקלאיים בשטח של 500 דונם כנגד תשלום של 400 ₪ לדונם לשנה עבור חלקה בה קיימת אפשרות חיבור למים.

3.טענת ההגנה של הנתבעת הינה טענת קיזוז. הנתבעת טוענת, כי בשנת 1998 נחתם בין התובעת ובין חברת בקרי חקלאות בע"מ (להלן:- "בקרי") הסכם דומה. על פי ההסכם שנחתם עם בקרי (להלן:- "ההסכם"), הועמדו לרשות האחרונה 500 דונמים, כאשר מתוכם שטח א'- בגודל 430 דונם מרושתים ברשת השקיה. בגין 430 הדונמים הנ"ל הוסכם, כי התשלום השנתי יעמוד על הסך של 120 ₪ לדונם ואילו בגין שטח ב'- 70 דונם נוספים שלא היו מרושתים ברשת השקיה סוכם, כי התשלום השנתי יועמד על הסך של 70 ₪ לדונם.

עוד הוסכם בין הצדדים בהסכם על הקצבת מים שאותה תוכל לנצל הנתבעת בכמות של 180,000 קוב לשנה. תקופת ההסכם, הכוללת גם תקופת אופציה היתה למשך חמש שנים.

4.לטענת הנתבעת, בשלב מסויים, חדלה בקרי להתקיים והנתבעת נכנסה בנעליה. לפיכך, לצורך הדיון בתובענה מבקשת הנתבעת, כי בית המשפט יראה בנתבעת ובבקרי כיישות אחת. יצויין בהקשר זה, כי חברת בקרי היתה בבעלותו של מר בקרי נסים (אשר יכונה להלן:- "מר בקרי") ואילו הנתבעת הינה חברה שבבעלות אשתו של מר בקרי.

לטענת הנתבעת, בשלב מסויים, החל משנת השימוש השניה, חל קיצוץ במכסות המים, כך שהנתבעת לא יכלה לעשות שימוש מלא ברשת ההשקיה.

לפיכך, הוסכם בין הצדדים, כי יפנו במשותף לעו"ד מנחם צוקר, אשר יכריע בנסיבות העניין בשאלה מהו שיעור התשלום השנתי בו תישא הנתבעת בשל הקיצוץ במכסות המים.

לטענת הנתבעת, הכריע עו"ד צוקר במחלוקת, כי הנתבעת תשלם בגין הקרקע שלא ניתן לעשות בה שימוש ברשת ההשקיה בשל הקיצוץ במכסת המים את שיעור דמי השימוש שעליה לשלם עבור הקרקע שאינה מרושתת ברשת השקיה.

לאור האמור והיות ובמהלך כל תקופת ההסכם, אשר נמשכה עד לשנת 2003, המשיכה הנתבעת לשלם את דמי השימוש אשר נקבעו בהסכם, מבקשת הנתבעת לקזז מחובה לתובעת את ההפרש שבין דמי השימוש ששולמו עבור הקרקע כקרקע מרושתת במערכת מים ובין דמי השימוש עבור השימוש שהתאפשר בפועל בקרקע בשל הקיצוץ במכסות המים.

הנתבעת טוענת לפיכך, כי היא זכאית לקזז בגין חמש שנות שימוש על פי ההסכם, סכום כולל של 60,250 ₪, בהתאם לקיצוץ במכסות המים.

5.הנתבעת טוענת בנוסף לקיזוז בסכום של 25,000 ₪ בגין חיוב שחוייבה בו על ידי התובעת בגין קבלת מים מצד שלישי.

עוד טוענת הנתבעת לקיזוז סכום של 7,500 ₪ מתוך הפיקדון שהפקידה הנתבעת בידי התובעת ושטרם הוחזר לידיה.

הנתבעת טוענת בנוסף כי התובעת גבתה ממנה סכום עודף של 10 אגורות לכל קוב מים ולפיכך על התובעת להשיב לנתבעת סכום של 42,000 ₪ בגין רכיב זה.

סך טענות הקיזוז של הנתבעת עומדות על הסכום של 157,000 ₪, כך שלשיטתה של הנתבעת, היא נמצאת ביתרת זכות אצל התובעת.

6.התובעת טוענת, כי בעקבות הקיצוץ במכסות המים, נוסחה ונחתמה בין הצדדים תוספת להסכם, שבה צוינה מכסת המים החדשה בעקבות הקיצוץ. הנתבעת הסכימה לקיצוץ במכסת המים ולא סוכם בין הצדדים מאומה באשר לשינוי דמי השימוש.

עוד מכחישה התובעת את יתר טענותיה של הנתבעת, לטענתה לא סוכם בין הצדדים מאומה ואף לא הוסכם, כי עו"ד צוקר יכריע בטענות הצדדים. כן טוענת התובעת, כי בשל העובדה שאין זהות בין בקרי ובין הנתבעת, הנתבעת אינה זכאית לקזז מתוך כספים המגיעים לתובעת כספים המגיעים מהתובעת לבקרי. לטענת התובעת, בשום שלב לא הוסכם בין הצדדים, כי הנתבעת נכנסת בנעליה של בקרי. בנוסף, טוענת התובעת לעניין הקיזוז, כי בשים לב לכך שאין מדובר באותה עסקה, אין מדובר באותם צדדים ואין מדובר בסכומים קצובים, הרי ממילא אין זכות קיזוז בעילה השטרית.

7.בשלב מסויים של ההליך, עוד בשלב הדיון בהתנגדות, הוברר, כי החוב נשוא התובענה שולם למעשה על ידי גורם שלישי, חברת בר מור יזמות בע"מ. ואולם, למרות האמור, בשים לב לכך שחברת בר מור שילמה את התשלום על תנאי שהתובעת תמשיך בהליכים המשפטיים נגד הנתבעת, כך שהתשלום ששילמה יוחזר לידיה, אם יגבה החוב מהנתבעת, המשיכו ההליכים לפניי.

הראיות: